מטפסות על קירות

בואו לערוך היכרות קצרה עם שממיות הארץ

  • פורסם 05/07/07
תגיות: שממיות , לטאות

הלטאות ממשפחת השממיתיים (Gekkonidae) נחשבות למגוונות והמתוחכמות ביותר בלטאות בנות זמננו. בעולם מוכרים כאלף מינים במשפחה, ובארץ זכינו לתריסר נציגים. המין הגדול בעולם, גקו ענק (Gekko gekko), זכה בשמו בזכות הקריאות שהוא משמיע: "גק!-או, גק!-או!", מכאן גם נגזר השם לכל המשפחה.

קולותיהן של מרבית השממיות נחלקים לשני טיפוסי קריאה שונים (כשהתפקוד משוער לפי הצירוף החברתי בזמן הקריאה): האחד - קריאות טריטוריאליות, המושמעות בעיקר על-ידי זכרים, להרתעת זכרים אחרים ולמשיכת נקבות אל נחלתם. השני, קריאות מצוקה, המושמעות על-ידי כל הפרטים בכל הגילים, בעת סכנה ממשית.

לרבים מאיתנו מוכרות קריאותיה של מניפנית מצויה (tyodactylus guttatus), אחת השממיות הנפוצות והגדולות בישראל, הנשמעות למרחק עשרות מטרים בשעות הערב והלילה בעיקר בקיץ. רבים טועים לחשוב שהקולות הללו מגיעים מחרקים, ומעטים יודעים שהמדובר בשממית הנוהגת לטפס גם על קירות הבתים, על גגות ועל עמודים, בחיפוש אחר חרקים עסיסיים למאכל.

גם שממית הבתים (Hemidactylus turcicus), הקטנה מן המניפנית אך נפוצה כמוה, נוהגת לפקוד מבנים מאוכלסים או נטושים. שתיהן "למדו" להסתגל לנוכחות האדם ואף מפליאות לנצל את המצאותיו: אפשר לצפות בשממיות האורבות במשך שעות ארוכות ליד תאורה מלאכותית, ממתינות לחרקים הנמשכים אל האור וכשאלה מגיעים הם נזללים במהרה.

אולי בזכות התועלת שהשממיות מביאות לאדם בכך שהן טורפות חרקים, צמחו אמונות תפלות המעודדות שמירה על חייהן. במקומות רבים שממיות נחשבות כ"מביאות מזל", וייתכן שיש קשר בין מבנה כפות הרגליים של חלק מהן הדומים לכף יד אנושית ול"חמסה", הנחשבת קמע וסגולה למזל טוב (אחד הכינויים המקומיים במצרים למניפנית הוא "אבו-כף").



  שממית חרמות עם ביצים בבטן
שממית חרמות עם ביצים בבטן

"מניפנית"

בישראל קיים מגוון מרשים של שממיות בבתי גידול ואזורים גיאוגרפיים שונים. ישנם מינים המותאמים בצורה מושלמת לתנאים מאוד מסוימים, ואחרים מסוגלים לחיות בבתי גידול שונים, בדומה לשממיות בתים אשר "הסתננו" לאוניות שעגנו בים התיכון ובים סוף והגיעו לנמלים רבים בעולם. כיום הן מתרבות בהצלחה ומהוות סכנה אקולוגית למינים המקומיים שם. תופעה זו מכונה "פלישה ביולוגית", והיא אינה פוסחת לצערנו על ארצנו הקטנה.

בארץ יש למעשה שלושה מינים שונים של מניפנית: מניפנית גלילית (Ptyodactylus puiseuxi) בחרמון, בגולן ובגליל; מניפנית מצויה בגליל התחתון, במישור החוף, במרכז הארץ, בנגב ובצפון הערבה, ומניפנית אילתית (Ptyodactylus hasselquistii) בהרי אילת ובדרום הערבה. כל מין מותאם היטב לגזרתו הגיאוגרפית, הן בצבעי ההסוואה והן באורחות החיים.

מניפנית גלילית פעילה בשעות היום, צבע הזכר כהה כמעט שחור עם נטפים אפורים או לבנים, מוסווה על אבני בזלת וגיר כהות. מניפנית מצויה פעילה לסירוגין ביום או בלילה, בהתאם לאתר הספציפי שבו היא חיה ולעונות השנה, וצבעיה בז', חום או אפור, בהתאם לקרקע והמסלע המקומיים.
מניפנית אילתית, הארוכה בשממיות ישראל (עד 18 ס"מ כולל הזנב), פעילה רק בלילה, וצבעיה אדמדמים-כתומים, בדומה לסלעי הגרניט של אזור אילת וסיני.

בשלושתם הנקבה מצמידה את הביצים בעת הטלתן למשטח סלע או קיר, לרוב בתוך סדק או מתחת לאבן. בדרך כלל מדובר בשתי ביצים בכל תטולה. אם התנאים טובים הנקבה תטיל פעמיים עד שלוש באותה העונה. הצעירים בוקעים כעבור כחודשיים והם עצמאים מן הרגע הראשון, ללא טיפול מצד ההורים. שאר השממיות בישראל אינן "מדביקות" את הביצים למשטח, אלא מטילות אותן בתוך סדק, תחת אבן או בתוך מחילה שנחפרה לשם כך.

ישימונית

המגוון העשיר ביותר של מיני שממיות בישראל נמצא במדבר, נתון לא מפתיע לאור העובדה שבתי גידול מדבריים מהווים כשני שלישים משטח המדינה. המינים מהסוג ישימונית הם מהבולטים במדבר הישראלי. גם במקרה זה מדובר בשלושה מינים: ישימונית תמנע (Stenodactylus doriae) בחולות הערבה, שמקורה במדבריות חצי האי ערב; ישימונית רביבים (Stenodactylus petrii) בחולות מערב הנגב, שמקורה במדבריות צפון אפריקה (סהרה), וישימונית מצויה (Stenodactylus sthenodactylus) שכשמה כן היא - מצויה בערבה, בנגב, במדבר יהודה, בבקעת הירדן ובחולות מישור החוף, תפוצתה העולמית סהרו-ערבית.

החלוקה האקולוגית ביניהן מעניינת: לא קיים מפגש בין ישימונית תמנע לבין ישימונית רביבים, שכן אין קשר פיזי בין חולות הערבה לבין חולות מערב הנגב; אולם שני המינים הללו דוחקים לשולי החולות את ישימונית מצויה, שכן שתיהן גדולות ממנה ומותאמות ממנה לחיים בחולות.

שלושת המינים הללו אינם מסוגלים לטפס על סלעים או על קירות, אצבעותיהן מותאמות לתנועה קרקעית ולחפירת מחילות, כולן פעילות לילה. הגולגולת אצל שלושתן גבוהה ורחבה והן מרימות את הגוף בעת ריצתן על הקרקע, כפי הנראה כדי להגדיל את שדה הראייה.

בערבה נוכל למצוא מין נוסף שוכן קרקע, שממית ערבה (Bunopus tuberculatus), פעילת לילה ומצויה בעיקר בערוצי נחלים רחבים, בחולות מיוצבים ובמלחות. דומה במבט ראשון לשממית בתים, אך לשממית ערבה אין כלל אמצעי הצמדה לקירות.

בערוצים רחבים ובמישורים בערבה, בנגב ובבקעת הירדן נוכל למצוא את השממית הקטנה בישראל - שממית זוטית (Tropiocolotes nattereri), שאורכה מגיע עד 5.5 ס"מ כולל הזנב. הזוטית עדינה וצבעונית, וככל הנראה הנקבה מטילה בכל תטולה ביצה אחת בלבד (אגב, תכונה זו משפרת את סיכוייו של הצעיר; אילו היו שתי ביצים, הצאצאים היו זעירים עוד יותר, וחשופים למגוון רב יותר של סכנות).



  ביצים של מניפנית מצויה
ביצים של מניפנית מצויה

בהעפילנו לפסגת החרמון, נוכל למצוא את שממית החרמון (Cyrtopodion amictopholis). אורכה עד 7 ס"מ כולל הזנב, וכמו בשממית זוטית, גם אצלה הנקבות מטילות לעיתים ביצה בודדת במקום שתיים. שממית החרמון אנדמית (מוגבלת גיאוגרפית) לרכס החרמון ולהרי דרום לבנון, ולא ידוע על אוכלוסיות שלה בגבהים נמוכים מ-1,300 מטר מעל פני הים - שממית אלפיניסטית, אפשר לומר.

בשל התנאים הקיצוניים השוררים בחרמון, השממיות, כשאר הזוחלים שם, אינן פעילות כלל כשההר מכוסה שלג, ובאביב ובקיץ החרמוניים (מאי עד שלהי ספטמבר) הן פעילות רק בשעות היום.

שממית עצים (Cyrtopodion kotschyi), האחרונה ברשימת תריסר השממיות של ישראל. כשמה כן היא - חיה על עצים, בעיקר על עצים בעלי קליפה מתקלפת ונסדקת, דוגמת חרוב, זית, פיקוס השקמה, איקליפטוס ועוד. היא מצויה בכל בתי הגידול הים תיכוניים של ישראל, כולל לאורך חולות מישור החוף עד רצועת עזה. שממית עצים פעילה בעיקר בלילה, אך אפשר לפגוש אותה גם ביום, בעיקר בשעות בין הערביים, משוטטת על קליפת העץ, לרוב בין הצללים. הדגם והצבעים של עורה, יחד עם המרקם של קשקשיה, יוצרים אשליה של התמזגות עם קליפת העץ.

מנגנון מתוחכם לראש ולזנב

רובנו מכירים את אותה לטאה אומללה ה"מוותרת" על זנבה ונמלטת על נפשה, בעוד הזנב נותר מתפתל בנפרד. אמנם לא בכל משפחות הלטאות המנגנון הזה קיים, אך בשממיות הוא מצוי. מדוע כדאי לשממית לוותר על זנבה, וכיצד היא עושה זאת בדיוק?

הזנב בשממיות מכיל שלד עצמות הבנוי חוליות-חוליות כהמשך לעמוד השדרה. בחלק מהחוליות ישנו סדק מובנה (כעין "הכנה לשבר"). באמצעות התכווצות השרירים שמקשרים אמצע חוליה לאמצע חוליה עוקבת, הזנב מתכופף, הסדק הופך לשבר ואותו חלק של הזנב שנשבר מתנתק מן השממית.

כשחלק מהזנב ניתק ממערכת העצבים של השממית, מתחילה פעילות עצבית עצמאית היוצרת התכווצויות בזנב הנפרד. המנגנון עשוי לפעול בצורה רצונית, לפי החלטתה של השממית גם ללא מגע פיזי עם הטורף, או בצורה רפלקסיבית, בתגובה לנגיעה או נשיכה של הטורף בזנב. הזנב המתעוות אמור להסיח את דעתו של טורף, לעיתים זה מצליח - בעיקר כשמדובר בטורפים שרגישים לתנועות הטרף, כגון ציפורים, חתולים ושועלים. כשזה מצליח, השממית נמלטת, ובתוך שבועות או חודשים ספורים הזנב מתחדש - כלומר, צומח מחדש (רגנרציה).

הזנב החדש בדרך כלל שונה בצורה, בעובי, בסידור הקשקשים ובצבעיו מהזנב המקורי - כך אפשר להבחין בהיותו "לא מקורי". עד להתחדשות הזנב השממית תהיה בעמדת נחיתות - קשה לה לשמור על שיווי משקל (במינים המטפסים), חסרים לה מאגרי שומן חשובים לעונה הקרה, וכמובן - אין לה מנגנון מילוט, בינתיים.

מסתבר שיש הבדלים גדולים בנטייה של מיני שממיות שונים "להפיל" את הזנב: המינים המטפסים, כגון שממית בתים ושממית עצים, ממהרים להפיל את הזנב ויש מגוון גדול במיקום השבר בפרטים שונים (רבע זנב, שליש זנב, חצי זנב וכדומה); במינים שוכני הקרקע, ובפרט ישימוניות, יש נטייה לנתק את הזנב רק אם "כלו כל הקיצים", ואז בדרך כלל כולו מנותק, סמוך לאזור המכונה "בסיס הזנב".

למרבית מיני השממיות בעולם, ובמקרה שלנו לכל השממיות בישראל, אין עפעפיים. במהלך האבולוציה העפעף התחתון עבר איחוי עם העליון והם הפכו יחד למקשה אחת שקופה, אותה נהוג לכנות "משקף העין". בתכונה זו דומות השממיות לנחשים, שגם אצלם קיימת אותה התופעה. משקף העין מגן על העין מפני שריטות, אבק ויובש, ומתחדש בעת התנשלות העור, כך מובטחת ראייה חדה, גם אם חלקו החיצוני נשחק או נשרט.

השממיות הן קבוצה מתוחכמת, מרתקת ומעוררת פליאה. מדובר ביחידת עילית מובחרת בתוך עולם הלטאות, הנפוצה בכל היבשות למעט אנטרקטיקה. בפעם הבאה כשתראו שממית, אל תשכחו להגיד לה תודה, אם לא על הבאת מזל, לפחות על צמצום כמות היתושים בסביבה.

 

בעז שחם הוא דוקטורנט במחלקה למדעי החיים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; מנהל מרכז זוחלים ודו-חיים, החברה להגנת הטבע; מנהל אוסף הזוחלים והדו-חיים במחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.

 

מתוך: מגזין בשביל הארץ

+ הוסף תגובה
תגובות ( תגובות ב- דיונים)